המהות שליוֹגָה, כפי שהוגדר בגיטה בהגוואד ובסוטרות היוגה, מתייחס ל"שילוב "של כל תחומי חייו של האדם. יוגה היא גם "מדינה" וגם "תהליך". תרגול היוגה הוא התהליך שמוביל אותנו למצב של איזון פיזי ונפשי, שהוא מצב של "שילוב". במובן זה, מאזן יין ויאנג שנרדפו ברפואה הסינית המסורתית וטאי צ'י מייצג גם מדינת יוגה.

יוגה יכולה לעזור לאנשים לחסל מכשולים שונים ברמות הפיזיות, הנפשיות והרוחניות, ובסופו של דבר להוביל לתחושת שמחה טהורה שמתעלה על החושים. רבים אשר התאמנו ביוגה מסורתית במשך זמן רב חוו ככל הנראה את המצב הפנימי של השלום והסיפוק. מצב השמחה הזה מרגיש יותר שלווה, שלווה ומתמשכת בהשוואה להתרגשות ואושר שהובאו על ידי בידור וגירוי. אני מאמין שמי שמתרגל טאי צ'י או מדיטציה במשך זמן רב חווה גם תחושה דומה של שמחה טהורה.

בסמיטה של ​​צ'ארקה יש אמירה שמשמעותה: סוג מסוים של גוף תואם סוג מסוים של חשיבה, ובאופן דומה, סוג מסוים של חשיבה תואם סוג מסוים של גוף. יוגה היוגה פראדיפיקה מזכיר גם כי פעולות הנפש יכולות להשפיע על תפקודי גוף. זה מזכיר לי אמירה דומה: "הגוף שיש לך לפני גיל 30 ניתן על ידי ההורים שלך, והגוף שיש לך אחרי גיל 30 ניתן בעצמך."

כאשר אנו מתבוננים במראה החיצוני של מישהו, אנו יכולים לעתים קרובות לשפוט במהירות את אישיותו ואת מזגנו. הביטויים, התנועות, השפה וההילה של האדם יכולים לחשוף הרבה על מצבם הפנימי. הרפואה הסינית המסורתית חולקת השקפה דומה; רגשותיו ורצונותיו של האדם משפיעים לרוב על מצבם הגופני הפנימי, ועם הזמן זה יכול לגרום למערכת הפנימית לפעול במצב קבוע. מתרגלים לרפואה סינית יכולים בדרך כלל להעריך את מצבו הפנימי של האדם באמצעות התבוננות חיצונית, האזנה, תשאול ואבחון דופק. יוגה ורפואה סינית מסורתית הם שתיהן צורות של חוכמה מזרחית. הם משתמשים במערכות הסבר שונות כדי לתאר את אותם מושגים ושניהם מציעים שיטות להשגת איזון פנימי והרמוניה. אנו יכולים לבחור את השיטה המתאימה ביותר למצבנו ולהעדפותינו. למרות שהנתיבים עשויים להיות שונים, הם בסופו של דבר מובילים לאותה מטרה.